<h1>ספר התרומות שער מ'</h1>
<h2>דף כט.</h2>
גרסינן במסכת שבועות פרק שבועת הדיינין [ל"ט ע"א] כשמשביעין אותו אומרין לו הוי יודע שלא על דעתך אנו משביעין אותך אלא על דעתנו ועל דעת בית דין אנו משביעין אותך. ותו גרסינן בסנהדרין [כ"ט ע"א] שהיו אומרים לעדים היאך אתה יודע שזה חייב לזה מנה וכו'. מכאן רמז וראיה שאין לב"ד לקבל טענת המלוה והלוה לפי דעתם, אלא יש להם להביאם במחקר האמת לאיזה דעת נוטה טענתם ותשובתם, כדי שאם יבא בענין שבועה שיהא דעתם ודעת הב"ד שוה, כי הרבה דינים מתחלקים בברור הטענות, כמו שפסקנו בכל דין ודין במקומו. ואע"ג דאיכא מאן דאמר שאין לברר טענתם ותשובתם אלא שנשמע מה שבפיהם ולפי מה שיאמרו נדון אותם. וראיתם בזה ההיא דשנים אוחזין [ב"מ ו' ע"א] דקאמר חיישינן שמא מלוה ישנה יש לו עליו, ולפיכך טוען ששלו היא. ואם איתא שצריך לברר טענתו כדי לדעת מה בלבו ישאלוהו באי זה ענין היא שלו, אם דרך קניה אם על דרך הלואה, ואז על כרחו יודיענו האמת. ובעיני אין ראיתם ראיה, דהתם כיון דבפירוש הוא טוען לפנינו שלי ממש הוא, אע"פ שחקרנוהו והשיב דרך קנין, אע"פ כן אין נמנעין מלהשביעו, שאנו חוששין שמא לא חשיד אממונא, דמלוה ישנה אית ליה עליה ומורי אנפשיה למטען הכי, דהא שעבד ליה אפילו מגלימא דעל כתפיה. אבל ודאי צריכין ב"ד לחקור בעלי דינין שלא יטעו ויבאו לידי כפירות ושבועת שקר, כדרך שחוקרין את העדים. וכן מצינו לרב ר' משה [טוען פ"ו ה"א] שכתב שצריך הדיין להתיישב דעתו ולדעת תשובת בעל דין. כיצד, בעלי דינין שבאו לפני ב"ד, טען האחד ואמר מנה לי אצל זה שהלויתיהו או שהפקדתי אצלו או שגזל ממני או שיש לי אצלו בשכרו וכל כיוצא בזה, והשיב הנטען ואמר איני חייב לך כלום או אין לך בידי כלום או שקר הוא טוען, אין זה תשובה נכונה, אלא אומר ב"ד לנטען השב על טענתו ופרש התשובה כמו שפירש זה טענתו ואמור אם לוית ממנו אם לאו, [אם הפקיד אצלך או] לא הפקיד, וכן בשאר הטענות. ומפני מה אין מקבלין תשובה זו, מפני שמא טועה הוא בדעתו, שאפשר שהלוהו והחזיר החוב לאשתו, או נתן לו מתנה כנגד החוב וידמה בדעתו שנפטר מן החוב ויבא להשבע על שקר, לפיכך אומרים לו הודיע לדיינין פירוש הדברים והם יודיעוך אם אתה חייב או אין אתה חייב. ואפילו היה חכם גדול אומר [לו] אין לך הפסד שתשיב על טענתו ותודיעהו כיצד אין אתה חייב לו, אם מפני שלא היו דברים מעולם או מפני שהיה והחזרת לו, שהרי אנו דנין במתוך שיכול לומר בכל מקום. וכן אם טען הטוען ואמר זה חייב לי מנה, או מנה יש לי אצל זה, אומר לו מאי זה פנים הלויתה אותו או הפקדת אצלו או הזיק ממונך, אמור היאך נתחייב לך, שהרי אפשר שידמה שהוא חייב לו והוא אינו חייב לו, כגון שחשדו שגנבו או שאמר לו שאתן לך מתנה וכיוצא בזה, ע"כ.
